היהודים בהיסטוריה - חלק ראשון

היהודים בהיסטוריה - חלק ראשון

קריאה: בראשית ל"ז

התחלת ההיסטוריה

סיפורם של היהודים אכן מתחיל באדם המאמין, אברהם. לאברהם בעודו מבוגר מאוד נולד בן ושמו יצחק; ליצחק היה בן ושמו יעקוב שמאוחר יותר נקרא ישראל. ליעקוב היו שניים עשר בנים, אשר היו אבות שניים עשר שבטי ישראל. הצעיר ביותר מלבד אחד היה יוסף, וסיפור חייו, אשר מופיע בתנ"ך, תמיד מרגש ומעניין לקריאה. אך זהו יותר מסתם סיפור מרתק - הוא מספר לנו על ארועים חשובים בהיסטוריה של האנשים בתנ"ך - היהודים. הוא נותן לנו גם, דוגמא נפלאה להשגחתו העילאית של האלוהים על העם הנבחר שלו.

יתכן ביותר שאנו זוכרים את הסיפור איך אחיו הקנאים של יוסף מחרו אותו כעבד; ואיך לאחר טלאות מרובות, הוא הפך למושל מצרים. מאוחר יותר, בזמן הרעב, אביו ואחיו ירדו דרומה מצריימה היות ו - הודות ליוסף, והודות לאלוהים, כמובן - היה במצרים תירס.

לתקופה קצרה, ליהודים (הנקראים גם כן הישראלים, או ילדי ישראל) היה די טוב במצרים. אך לאחר מותו של יוסף, בעוד מספרם של יהודי מצרים הלך וגדל, המיצרים החלו לדכא אותם, ולהתיחס אליהם כאל עבדים.

חופש ל-עבדים

אפשר שאתם מכירים את הסיפור ובו האלוהים הוציא את העבדים היהודים ממצרים, תחת הנהגתו של אדם ושמו משה, והוביל אותם דרך אדמה שוממה ונטושה אל גבול אדמת ארץ ישראל. לאורך מסע ארוך ומסוכן זה, האלוהים דאג ושמר עליהם. כפי שאנו קוראים בנחמיה ט' פסוקים כ"א-כ"ב: " וְרוּחֲךָ, הַטּוֹבָה, נָתַתָּ, לְהַשְׂכִּילָם; וּמַנְךָ לֹא-מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם, וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם ; וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר, לֹא חָסֵרוּ; שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ, וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ."

החוקים שנתנו על ידי האלוהים

בעודם עושים את המסע לאדמה המובטחת להם ע"י האלוהים, הם הגיעו אל הר סיני. שם קרה דבר מיוחד ביותר. לעם נאמר על ידי האלוהים להתאסף למרגלות ההר, וכאן האלוהים אמר להם:

" וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ." (שמות י"ט פסוק ה').

והעם אמר:

"כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה" (שמות י"ט פסוק ח').

האלוהים נתן את חוקיו למשה, ומשה נתן את חוקי האלוהים לעם. ברור, שאלו היו החוקים הנאורים ביותר שאומה קבלה מעולם, ואילו היהודים רק היו שומרים אותם, הם היו העם המאושר ביותר עלי אדמות.

כאות לכך שהם העם הנבחר שלו. האלוהים אמר להם שכל שבוע היום האחרון בשבוע הינו יום קדוש (קדוש משמעותו נפרד, או נחשב כעצמו). היום הזה נקרא ה'שבת', וביום זה עליהם לנוח ולחשוב על כל הטוב שהאלוהים הוא להם.

אך הם לא שמרו את דברי האלוהים. הם פשוט לא היו מסוגלים לציית לכולם. וזה בדיוק מה שהאלוהים ידע שיקרה - שהם ילמדו שאין ביכולתם להציל את עצמם והם זקוקים לאלוהים בכדי להצילם (אותו הדבר נכון גם לגבינו). הם המרו את פיו של האלוהים פעם ועוד פעם, ולא עשו את השבת ליום מיוחד, כשהאלוהים ציווה לעשות.

לבסוף הם הגיעו לארץ ישראל. האלוהים היה להם למלך. הוא נתן להם נביאים שילמדו אותם את דרכיו, ושופטים לשלוט עליהם.

היהודים דורשים מלך

קרוב ל-400 שנים עברו. היהודים הפכו ללא מרוצים ורצו מלך כמו שלעמים מסביבם יש. בבקשתם למלך, הם בעצם סרבו לקבל את העובדה שהאלוהים היה עליהם למלך. כששמואל, השופט שלהם, דיבר אל האלוהים וסיפר לו איך שהעם דורש מלך. האלוהים אמר:

"כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שמואל א' ח:ז').

האלוהים נתן להם את שביקשו. אולי תרצה לקרוא לעצמך את הסיפור המעניין על משיחתו של שאול, המלך הראשון של ישראל. תמצא אותו בשמואל א' פרקים ח'-ט'.

ממלכה מפולגת

לאחר שאול מלך המלך הדגול דויד, שעליו תשמעו עוד בשיעור מאוחר יותר. לאחר שלטון ארוך של 40 שנים, דויד מת, ובנו שלמה הפך למלך.

שלמה היה עשיר מאוד, הוא הטיל מיסים כבדים מאוד על העם. מה שהפך אותם למאוד לא מרוצים. כאשר שלמה מת, העם בא לבנו רחבעם, וביקש ממנו להקל את העול שעליהם. קראו במלכים א' פרק י"ב, איך רחבעם שמע לעצתם של חבריו הצעירים, במקום לשמוע בעצתם של הזקנים החכמים שהיו יועציו של אביו לפניו.

כאשר העם בא לרחבעם לשמוע את תשובתו לבקשתם, הוא ענה בחוסר חכמה משווע. אנחנו קוראים במלכים א' פרק י"ב שהמלך "וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת-הָעָם, קָשָׁה" באומרו:

" וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים" (פסוק י"ד).

אין פלא שהעם מרד בכזה מלך! עשרה מן השבטים של ישראל הלכו הרחק, והקימו ממלכה משל עצמם, תחת אדם ושמו ירובעם. רק יהודה, השבט לו שייך רחבעם, והשבט הקטן ביניימין, נשארו נאמנים לרחבעם.

אם כך, מרגע זה הלאה, יש לפניינו שתי היסטוריות, זו לצד זו, בתנ"ך. ישנה ההיסטוריה של עשרת השבטים, לעיתים קרובות מוזכרים כישראל או כממלכה הצפונית (מכיון שהם שכנו בחלקה הצפוני של אדמת ישראל) וההיסטוריה של שני השבטים הנותרים המוזכרים כיהודה או הממלכה הדרומית.

היהודים ממשיכים לא לציית לחוקי האלוהים

בספר מלכים א' ומלכים ב' אנחנו קוראים על הסיפור העצוב, איך העם באופן מתמיד שוכח לגבי האלוהים, ונוטש את דרכו. לבסוף, הדברים הפכו לכל כך רעים שהאלוהים אמר שהוא יעניש את העם, כמו שהזהיר אותם על בסיס קבוע, ע"י שיגרום להם להילקח מאדמתם כעבדים. תראו במילים אלו בדברי הימים ב' פרק ל"ו : ט"ו-ט"ז איך שהאלוהים עשה כל שביכולתו להחזיר את העם ללכת בדרכיו:

"וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם, בְּיַד מַלְאָכָיו--הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ:  ×›Ö¼Ö´×™-חָמַל עַל-עַמּוֹ, וְעַל-מְעוֹנוֹ. ; וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים, בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים, וּבוֹזִים דְּבָרָיו, וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו:  ×¢Ö·×“ עֲלוֹת חֲמַת-יְהוָה, בְּעַמּוֹ--עַד-לְאֵין מַרְפֵּא"

העונש חייב היה לבוא

ממלכת ישראל מחולקת

הממלכה המאוחדת

כזה חוסר ציות מחייב ענישה. ישראל הממלכה הצפונית, הייתה הראשונה להילקח בשבי. מלך אשור הגיע מאשור והביא את העם אל אשור, ובתור עם, הם מעולם לא חזרו חזרה אל אדמתם.

מאוחר יותר, ממלכת יהודה נלקחה בשבי ע"י מלך בבל. אך האלוהים הבטיח שלאחר 70 שנה, הם יחזרו חזרה אל אדמתם. ורבים מהם אכן חזרו. בזכות עידוד מצד הנביאים, הם בנו מחדש את בית המקדש של האלוהים בירושלים. שלושת הספרים האחרונים בברית הישנה - חגי, זכריה ומלאכי - נכתבו במהלך ימים אלו.

בין הברית החדשה לברית הישנה

לאחר שלושת הנביאים הללו, היה פרק זמן ארוך מאוד - 400 שנה - בהן ליהודים לא היה שום מסר ישיר מהאלוהים. הנביא עמוס דיבר על הזמן הזה. בעמוס פרק ח':י"א אנו קוראים:

" הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב, בָּאָרֶץ:  ×œÖ¹×-רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם--כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה."

פרק זמן זה של 400 השנים בא בין הספר האחרון של הברית הישנה לבין הספר הראשון של הברית החדשה. לא פלא שכאשר יוחנן המטביל הופיע, היתה התרגשות רבה בקרב העם. לאחר מאות שנים של שתיקה. האלוהים שוב דיבר אל העם שלו.

היהודי הכי דגול

יוחנן המטביל נשלח ע"י האלוהים להכין את הדרך למישהו דגול אפילו יותר. האלוהים עמד לשלוח את בנו שלו בכדי להציל את העם שלו. וכך, על אדמת ישראל, לפני קרוב ל-2,000 שנה, ישו המושיע המשיח נולד. אנו לפעמים שוכחים שישו היה יהודי. אתם יודעים מה קרה. לאחר ששמעו את דבריו, וראו את הדברים המופלאים שעשה, היהודים דחו את ישו. הם שיכנעו את פילאטוס לצלוב אותו. כאשר פילאטוס אמר, "נָקִי אָנֹכִי מִדַּם הַצַּדִּיק הַזֶּה אַתֶּם רְאוּ", היהודים ענו לו:

"וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל־בָּנֵינוּ" (הבשורה עפ"י מתי פרק כ"ז: 24-25). הם לא היו יכולים לבצע פשע גרוע מזה. הם שפכו את הדם התם של בנו של האלוהים. בכל זאת, בזכות ההטפה העוצמתית של השליחים. האלוהים נתן להם הזדמנות שניה. רוב היהודים סירבו את הצעת האלוהים לרחמים, אם כן העונש חייב היה לבוא. עונש נורא הוא היה!

עם ללא בית

40 שנים בערך לאחר מות ישו, הצבא הרומי הגיע ונלחם ביהודים. זהו היה זמן של סבל נורא. זוועות המלחמה הזו הם מהנוראיים בהיסטוריה. העיר נלקחה בידי הרומאים, והיהודים ששרדו פוזרו בין כל ארצות העולם. האלוהים הזהיר את היהודים לפני זמן רב מאוד שכל זאת יקרה אם הם ינטשו את דרכיו. תוכלו לקרוא בדברים פרק כ"ח: ס"ד:

"וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ"

וכך, למשך תקופה של כמעט 2,000 שנים, ליהודים לא היתה אדמה משלהם. גרוע מכך, הם סבלו רדיפות נוראיות רבות, והקללות הנוראות שבדברים פרק כ"ח באו עליהם. חלק מהרדיפות הללו קרו בטווח זיכרון חי. רבים מאיתנו יכולים לזכור את מחנות הריכוז של היטלר במהלך השנים 1939-45 במלחמת העולם השנייה. מעל שישה מיליון יהודים נהרגו באכזריות שניערה את העולם. קראו שוב בדברים פרק כ"ח: ס"ד-ס"ז, ותתפלאו לראות שמילים אלו, שנכתבו ע"י משה לפני כ-3,000 שנים, התנבאו וקרו בזמנים שלנו.

זהו אכן סיפור עצוב, אך הוא לא נגמר עדיין. אנחנו מחוייבים להרגיש שמחה כאשר אנו קוראים מהתנ"ך שהסוף יהיה סוף שמח.

פרקים לקריאה: דברים כ"ח ; דברי הימים ב' ל"ו: י"א-כ"ג ; ישיעיהו מ"ג: י"א-י"ב.

מיסיון תנ"ך היוניטריאנים, תא CBM, רחוב שאפטמור 404,ברמינגהאם

B28 8SZ אנגליה