החטא והשלכותיו חלק א'

החטא והשלכותיו חלק א'

קריאה: בראשית פרק א' ו - ב'.

העולם נמצא בבעיה. מלחמות, רעב, מחלות, מוות, פשע, אלימות...האלוהים ברא עולם יפהיפה. האדם הרס אותו. טבעו החוטא של האדם התעב בצע, האנוכי, הקנאי והלא צייתן הרס את החברה ואת הארץ.

מתי הכל התחיל להתקלקל?

בהתחלה האלוהים ברא את האדם הראשון, אדם. הוא נוצר מעפר האדמה, ואנו קוראים ש:

"וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה." (בראשית ב' : ז').

האלוהים נתן גן יפהיפה לאדם לחיות בו ואז נתן לו גם את אישתו, חוה.

בשלב זה, אדם וחוה לא הראו סימנים האם הם יצייתו לאלוהים או לא. הם לא נוסו עדיין. האלוהים ציווה עליהם דבר אחד פשוט:

"וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. ; וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת." (בראשית ב' : ט"ז-י"ז).

לאדם וחוה היתה יכולת הבחירה

הם יכלו או לציית לאלוהים או לא לציית לאלוהים ולאכול מפרי העץ האסור. היתה להם את חופש הבחירה. האלוהים לא יצר 'בובות' ללא חופש בחירה באם לציית או לא לציית לו. האלוהים רצה אדם ואישה שיבחרו בדרכו מכיוון שהם אהבו אותו וכבדו אותו.

הנחש הגיע ושקר לאדם וחוה. הנחש אמר שהם לא ימותו אם הם יאכלו מהפרי האסור, ושבמקום הם יהפכו להיות כמו אלים, היודעים טוב ורע. אדם וחוה רצו להיות יותר כמו המלאכים. הם בחרו לאכול מהפרי. הם חטאו והם המרו את פיו של האלוהים.

העונש

האלוהים אמר שהם ימותו אם הם ימרו את פיו. וכך אדם וחוה נידונו למוות וגורשו מגן העדן.

למרות שהם חיו זמן רק לאחר מכן, הם הפכו לייצורים בני מוות - ובדיוק כמוני וכמוך, הם הפכו עייפים ומבוגרים, הזדקנו ולבסוף מתו.

מה הוא מוות?

מוות היה העונש על החטא. האלוהים אמר:

"כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב." (בראשית ג' : י"ט).

אם כך גופו של אדם נרקב כאשר הוא מת וחזר להיות העפר ממנו הוא נוצר.

זכור, האלוהים יצר את אדם מעפר האדמה ואז האלוהים נפח בו את נשימתו ונתן לו את רוח החיים בכדי שיהיה ל'נפש חיה'.

עפר ועוד נשימה = נפש חיה , אם כך כשאדם מת,

נפש חיה פחות נשימה = נפש מתה זו התוצאה, נפש חיה בלי נשימה הופכת לעפר

חלק מאדם לא המשיך לחיות בשמיים. ברור שלא! מותו היה עונשו של האלוהים על חטאו, ומוות משמעו סופו של כל תהליך החיים.

מותו של אדם לא היה שונה במאום מהמוות שלנו. כולנו חוטאים, וכן כולנו מתים.

"לְפִיכָךְ, כְּשֵׁם שֶׁעַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם, וְעֵקֶב הַחֵטְא בָּא הַמָּוֶת, כָּךְ עָבַר הַמָּוֶת לְכָל בְּנֵי אָדָם מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ." (אל הרומים ה' : 12).

(אין זה אומר שכל בני האדם הם רוצחים, נואפים ושקרנים. מחשבות לא טובות ולא נקיות, גאוה, אנוכיות, מזג רע - חולשות יומיומיות אלו הן בדיוק אותו הדבר כחטא בעין האלוהים.)

אף אחד מאיתנו לא ילך אל השמיים כאשר אנחנו נמות. אין דבר כזה 'נפש אלמוות'. התנ"ך לא מזכיר נפשות בנות אלמוות. אין שום דבר הממשיך לחיות לאחר שאדם מת. אין שום ניצוץ או אלמוות בבן האדם.

'נפש' משמעותה חיים, בן-אדם, ייצור חיי

כאן למטה ישנה רשימה של חלק מן הפסוקים בהם יש שימוש במילה 'נפש' בתנ"ך. (הפסוקים נלקחו מהגירסה המורשת או מתנ"ך המלך ג'ימס. תרגומים אחרים עלולים להיות מעט שונים אך המשמעות היא אותו הדבר.) בדוק אותם בעצמך וראה אם אתה מסכים עם התגובות.

ישנן עוד הרבה דוגמאות שנוכל לתת בכדי להראות שהמילה 'נפש' משמעותה אדם או יישות. (למעשה המילה מתפרשת גם כחיה; ראה בראשית א' פסוקים כ"א, כ"ד , ב' פסוק י"ט , פרק ט' פסוק י'. כאן המילה מתפרשת כ'יצור'.)

כל זאת מוכיח את מה שנאמר במגילת קהלת ג' פסוקים י"ט-כ':

"כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם--כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. ; הַכֹּל הוֹלֵךְ, אֶל-מָקוֹם אֶחָד; הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר."

אין שוני במוות אדם ומוות חיה. אין חלק מן החיה שהולך לגן העדן כשם שאין חלק מן האדם שהולך לגן העדן. לשניים גוף חסר חיים מהרגע בו חדלו לנשום.

"נפש" משמעותה חיים, אדם יצור או ישות

הסתכלו בציטוטים אלו המראים לנו מה קורה כשאנו מתים. (חפשו אותם בכדי שתוכלו לקרוא אותם במלואם.)

כל הציטוטים האלו מראים שאנשים מתים לא יכולים לחשוב.

כאשר נאמר למלך חזקיהו שהוא עומד למות הוא היה עצוב. הוא רצה להישאר בחיים מכיוון שהוא ידע שאין שום דבר במוות. הוא אמר:

"כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא-יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ." (ישעיהו ל"ח פסוק י"ח).

לעומת זאת, הוא אמר, "חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ" (ישעיהו ל"ח פסוק י"ט). אם הוא היה מת הוא לא היה יכול להודות לאלוהים. ומה בדבר המלך דויד? נאמר לנו שהוא לא הלך אל גן העדן (מעשי השליחים ב' פסוק 34) - למרות שנאמר עליו שהוא אדם בעל ליבו של האלוהים. כל בני האדם נידונים למוות בגלל חטאים. אין הם חיים באיזושהיא דרך אחרת לאחר המוות.

אם לא נבין את העובדה הזו לעולם לא נוכל להעריך את הדרך בה ישו סבל ומת בכדי לשחרר אותנו מהחטא. אם היינו בעלי נשמות בנות אל-מוות לא היה שום צורך במותו של ישו בשבילנו.

אך התנ"ך אומר לנו שאין לנו תקווה לחיים חוץ מהתקווה בישו.

סיכום

1. האלוהים יצר את אדם מעפר האדמה.

2. הוא נתן לו חיים, ע"י נשיפת רוח חיים דרך נחיריו.

3. האלוהים נתן לאדם ציווי. הוא אמר לו שאם הוא יפר את הציווי הזה, העונש יהיה מוות.

4. אדם וחווה המרו את פיו של האלוהים ועברו על הציווי. והפכו לייצורים שיכולים למות.

5. כל בני האדם הם צאצאיו של אדם, ויורשים את טבעו החוטא. כל בני האדם חוטאים ומתים.

6. המילה 'נפש' משמעותה חיים או ישות, ולרוב מתייחסת לבן אדם.

7. הביטוי 'נפש בת אלמוות' אינו קיים בתנ"ך.

8. מוות הוא העונש על חטא.

9. מוות הוא מצב של חוסר כל וידע. אין שום חלק בנו הממשיך לחיות לאחר המוות.

פרקים לקריאה: מגילת קוהלת פרק ט'.

פסוק ללמוד בעל פה: תהילים פרק קמ"ו פסוק ד'.

"תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ; בַּיּוֹם הַהוּא, אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו."

מיסיון תנ"ך היוניטריאנים, תא CBM, רחוב שאפטמור 404,ברמינגהאם

B28 8SZ אנגליה