מגילת רות

 

ביאור לחסידי אחוות ישו

 

 

ביאורים לספרות הקודש מילה במילה

מאת

ה. פ. מאנספילד

מגילת רות

"וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ." (ישעיהו מט ו)

 

מבוא

ישנן שתי מגילות בתנ"ך אשר נושאות שמות של נשים ומהוות נקודות השוואה והתנגשות מעניינות: מגילת רות ומגילת אסתר. הראשונה היא סיפור של אמונה שלמה ומסירות של הפרט למחויבותו בנסיבות עלובות ביותר; השנייה היא סיפור של אמונה שלמה ואומץ לב הנפרש על רקע תככים פוליטיים בחצרו של השליט הגדול ביותר של יומו. בראשונה אנו נחשפים לחיי משרתת, ובשנייה - למלכה. הראשונה מדברת על חווייתה של גויה בקרב יהודים; השנייה - על אישה יהודייה בקרב גויים. הראשונה מתארת גויה שהתחתנה עם יהודי, והשנייה – אישה יהודייה שנשאה לגוי. שתיהן נרטיבים היסטוריים שנבחרו על ידי רוח הקודש כדי להדגים את היעדים העתידיים של ה' בישו. לכן, לשתיהן ישנה חשיבות דוקטרינרית ונבואית מרחיקת לכת הרבה מעבר לחשיבותם של עצם האירועים המתוארים.

סיפורה של רות מרתק ומושך את הלב, משום שבו מידות טובות מנצחות ומסירות ואהבה זוכות לתגמול ראוי.

אך המגילה מכילה הרבה מעבר לכך. היא מכתיבה עקרונות גאולה אשר מהווים את הבסיס לעבודתו של ה' בישו. בעודנו מתרשמים מבועז החזק, האדיב והעשיר, אשר לא היסס להשפיל את עצמו כמשרת פשוט כדי לעזור ולרומם את העלמה הגויה המסכנה שלקטה בשדו, אנו רואים הקבלה לדמותו ומשימתו של אדוננו ישו המשיח. בעודנו מביטים במעלותיה של רות העדינה, אנו רואים אילו מידות טובות צריכים לטפח המאמינים הגויים אשר מחפשים ומעריכים את הזכות להצטרף ל"כלה של ישו", קהילה מרובת אנשים. בדמותה של נעמי החסודה והלבבית, אשר חיוותה במצוקה ובמזל-רע כדי לקצור שמחה גדולה, ואשר, יחד עם רות, הושעה בזכות מלאכתו הגואלת של בועז, ישנה הקבלה לברית אברהמית ואותם בני ישראל שנשארו נאמנים לה ובכך נעשו לכבשה היהודית בעדרו של ישו (יוחנן י טז).

המגילה היא הן תיעוד היסטורי הן משל. אירועים אלו נבחרו ותועדו על ידי רוח הקודש כדי להמחיש את גילוי "הַסּוֹד... אֲשֶׁר בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים לֹא נוֹדַע לִבְנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּגְלָה כָּעֵת לִשְׁלִיחָיו וְלִנְבִיאָיו הַקְּדוֹשִׁים, בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ - שֶׁיִּהְיוּ הַגּוֹיִם שֻׁתָּפֵי נַחֲלָה, שֻׁתָּפֵי גּוּף וְשֻׁתָּפֵי הַהַבְטָחָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה" (לאפסים ג ג-ו). נעמי, רות ובועז הפנימו את תורתו של ה' כה עמוק עד שהפגינו תכונות אלוהיות בחייהם והמחישו את מטרתו כגואל האנושות בזרע העתיד לבוא. הדרמה של חייהם נועדה להציג את דרמת התוכנית האלוהית של גאולה. דוגמתה של רות עצמה מראה כי גויים מסוגלים להאמין באלוהי האמת ולהשתלב כשווים בקהילת המאמינים. המגילה עצמה היא דוגמה יוצאת דופן ומרגשת של הדאגה העוטפת של ה' כלפי אנשיו.

מיקומה של מגילת רות בין שאר ספרי תנ"ך תואם את הסיפור המתועד בה. שוכנת בין ספר השופטים לספר שמואל, הינה היא מעין גשר המחבר בין שני הספרים הללו. האנרכיה של תקופת השופטים מתחברת בכך להתרחשויות שהובילו לבסוף להקמת הממלכה. הסידור של מגילת רות, אם נתחשב בהקבלה המנבאת את העתיד, מצביע על כך שכאשר ישראל שרויה באנרכיה רוחנית, הבשורה מוכרזת בפני גויים כהקדמה להקמת ממלכת אלוהים עלי האדמות. מגילת רות מהווה בכך תוספת לספר השופטים, אם כי סיפורה עומד בניגוד עז עם האלימות והרוע המתועדים בו. ספר השופטים מתעד את ההיסטוריה הלאומית של אותו העת. הוא מתאר את המהומות והסכנות של רפובליקה ללא זרוע ביצועי יעיל, תאוקרטיה שבה לעתים קרובות ה' נדחה מליבם של בני עמו עד כדי ש"[לא היה] מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה" (השופטים יז ו; כא כה). הספר מתאר תקופות של אלימות פראית, השפלה לאומית וכפירה רווחת, בעוד שסגידת אמת הידרדרה למצב של גישה משפטית גרידא תוך ריקון הרוח המקורי שלה, והייתה מונחת על הצדקה עצמית.

הינו זה הרקע עליו סיפורה של רות מוקרן כאור בוהק בעיצומה של אפלה רוחנית. הוא מראה כי למרות שההיסטוריה הלאומית הייתה מלאה בכאוס ורשע, היו כאלה שעדיין נשארו נאמנים לעקרונות הטהורים של האמת; כי למרות האלימות והכפירה הרווחות, היו גברים נאמנים כמו בועז, נשים מסורות כמו רות ונעמי ומוסדות הארץ שבה אדון ומשרתים התחברו יחד ב"אמונה אחת", כמו בשדה של בועז.

עובדות אלה מביאות נחמה לא רק לדור ההוא, אלא לכל הדורות. הימים של אנרכיה ורשע, כאשר ננטשות הדרכים של אמת וצדק, אינם בלעדיים לתקופת השופטים: הם עשויים לקרות בכל עת. הכשלון הבסיסי של התקופה ההיא נחשף בהצהרת הפסוק האחרון של השופטים, הפסוק המשמש מבוא למגילת רות: "באותם ימים [לא היה] מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה" (השופטים כא כה). למעשה, אמור היה להיות מלך המכניע את כולם, והמלך הזה אמור היה להיות ה' (השופטים ח כג). אלא שבמקום זאת, אנרכיה שררה. אומנם לא הייתה התנכרות רשמית מפולחן ה', לא יתפתח אתאיזם פומבי ובוטה ולא חילול ה' יהיר, אך משהו קטלני וערמומי אף יותר: שמירה על אלוהים באופן סמלי בלבד, אך מבלי לציית לו כמלך העולם; לסגוד לו בצורות חיצוניות למיניהן וללא כל תוכן פנימי. משה הזהיר בני ישראל שלא לפעול כפי שנהגו בארץ: "לֹא תַעֲשׂוּן... אִישׁ, כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו" (דברים יב ח). אך התעלמו מפקודתו. האתגר הוא האם אנחנו, בנסיבות דומות, מסוגלים להפגין אמונה ואומץ-לב כדוגמת אותן הדמויות הראשיות של מגילת רות.

סיפורה של רות יכול להיות מריע ביותר עבור אלה המדוכאים ומיוסרים על-ידי הרוע השורר. בעודם מהרהרים במשמעותו ותופסים את חשיבותו, עשויים הם להתרומם בהבנה כי ישנו גואל אשר יכול להושיעם. כמוהו כאיוב, יוכלו אז לומר: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי, גֹּאֲלִי חָי..."(איוב יט כה).

קריאת מגילת רות מהווה חלק מחג השבועות היהודי, שגם כן מנציח את טוב ליבו של ה'. האירועים שתועדו במגילה התרחשו בזמן שבו בני ישראל טהורי אמונה עמדו לחגוג את החג הזה (ראו, למשל, רות ב:כג). ועל-ידי כך נזכרו בני ישראל, שנה אחר שנה, כי הסבתא-רבא של מלכם המהולל ביותר (דוד) הייתה מואבייה (רות ד כב), הגזע אשר על-פי החוק הוצא מקרב קהל המתפללים של ה' (דברים ג כג). כאשר שוקלים את הבדלנות הקנאית של יהדות, ברור כי עובדה זו מהווה טיעון להשראה האלוהית מאחרי מגילת רות. בסמכותו של ה' בלבד היה למצוא תיאור כה רחב-אופקים של זר כמוקד הערצה. לו היה הספר תוצר אנושי גרידא, רות ללא כל ספק הייתה מוצגת כיהודייה. לפיכך, במגילה זו מלמד ה' כי גויים יכולים למצוא מקום בתוכנית הישועה שלו במידה שווה עם יהודים; אך הדרך הפתוחה למטרה הזו היא מעבר ומעל ליכולתו של החוק (ראו אל הגלטים ג ח-יד). זוהי ההתגלות והפתיחות של חסד.

הינו זה חלק בדרמה המופלאה של המטרה האלוהית, הרי שמתוך השירות הצנוע של עלמה גויה מוכת עוני מגזע מתועב מגיע הגואל ומלך האנושות העתידי. מעלמה גויה אשר התחברה לגורלה של ישראל צאו דויד וישו. כיוון שהמגילה מכילה את התיאור החלקי של אילנו היוחסין שך דוד, ובכך גם של ישו, אנו לומדים כי דם גויים עבר בירושה לזה אשר הפך לגואל של כל האנושות. ועל מנת לתגמל את רות הגויה על שירותה הנאמן לשם כך, דרך ישו, הצאצא שלה, מספר אין-ספור של גויים נמשכו פנימה כדי לתמוך בתקוותה של ישראל ובכך להמשיך בדרכה של רות החסודה.

ישנו ערך עצום בלמידת מגילה זו. לא רק חושפת היא את המוצא הצנוע של ישו כגואל וכך מקרבת אליו את הקוראים, אלא בתכונותיה של רות מצביעה אל המאפיינים אשר ניתן לפתח כדי לשמח את ישו. הניתוח שלנו לא מתיימר למצות את הנושא במסה הקצרה אלא לספק ביאורים לפסוקי הספר. בכך, עבודה זו נועדה למשוך את הקורא אל כתבי הקודש עצמם, הרי שם יימצאו תגמולי למידה עשירים ביותר. תקוותי היא שיקרא בקפדנות רבה את המגילה הנפלאה הזאת וימצא את עצמו מבורך אכן באוצרות החוכמה הטמונים בה.

ה.פ. מנספילד - מאי 1979

סיפורה של רות

תיעוד בן אלמוות של יופי וקסם המגדיר את עקרונות הגאולה

הרקע העלילתי

מגילת רות חשובה מבחינה היסטורית כמקור לאילן היוחסין של דוד המלך לאורך כל תקופת השופטים החל משלמון, אשר נלחם תחת פיקודו של יהושע, וכלה בישי מבית לחם, אביו של דוד (שמואל א, טז א).

בכך היא מספקת קישור חיוני באיתור אילן היוחסין של אדוננו (מתי א, א ה).

הזהירות שבה נרטיב זה נשמר במשך מאות כה רבות של שנים לפני ישו היא עדות להשגחתו של ה' על זה אשר כל הדברים ידועים לו "מבריאת העולם", שכן הוא מקשר את תולדותיו של דוד עם ישו.

המגילה חשובה גם בתור עדות לכך שלא כל בני ישראל הובאו תחת השפעתה המשחיתה של הסביבה הלאומית בימי תקופת השופטים. נסיבותיהם של בועז, נעמי ורות מדגימות כי אפילו בזמנים של רשע או כפירה גדולה אנשים, או קבוצות מיעוטים, לא בהכרח נכנעים לסביבתם. אם יש להם מספיק אמונה, אומץ ונחישות, הם יכולים להתרומם ולשמור על הליכה עקבית בפני ה' בדרך המאושרת על-ידיו.

המגילה, מעצם תוכנה, כמו גם לאור מיקומה בקנון של כתבי הקודש, מהווה מעין נספח לספר השופטים. היא כלולה כמעט במחשבה שנייה, כאילו כדי להזכיר לקוראים שלא די בנסיבות כדי לאבד תקווה אף שנראה לראשונה כי אין ברירה; כך שהסיפור יכול לעודד אותם לפנות לעזרתו של ה' במצוקתם. הבה נתמודד עם בעיות החיים באותה נאמנות ואומץ-לב כמו שעשו נעמי, רות או בועז, וההצלחה שהם בסופו של דבר זכו לה בנסיבות שלהם תברך גם את אלה ההולכים בעקבותיהם בדור שלנו.

נראה שיש מטרה ותוכנית לא רק במה שספרי התנ"ך מתעדים בנוגע להתגלות ה', אלא גם בעצם מיקומם בתוך כתבי הקודש. לדוגמה, חמשת ספרי משה מהווים מטפורה לירידת רוח הקודש באופן הבא:

ספר בראשית: עוסק בהרס והבחירה האלוהית באברהם.

ספר במדבר: עוסק בפרידה בעוד שעם ישראל הוצא ממצרים.

ספר ויקרא: עוסק בשותפות עם ה' על בסיס הקרבת קורבן.

ספר שמות: עוסק בחסד אלוהי בהשגחתו והדרכתו כפי שנראה בדאגתו העוטפת על בני ישראל במדבר.

ספר דברים: מדבר על השבת תקווה בעוד שהדור החדש של בני ישראל מתכונן להיכנס לארץ.

התבוננו גם במשל המתגלה בספרים ההיסטוריים הבאים לאחר מכן כבשורה והקבלה לעבודתו של ישו בעבר ובעתיד.

יהושע:

על ידי כיבושיו מאפשר לבני ישראל לזכות בירושה שלהם, ומתיר ליוזמתם האישית לממש זכות זאת. ישו גם עושה כך על ידי כיבושו האישי של חטא ומוות.

שופטים:

מתאר את האנרכיה והטעיה שבאו בעקבות מותו של יהושע; מבשר את אותן הרעות אשר יסרו את הכנסייה מאז ימי ישו במשך מאות השנים עד ימינו.

רות:

מגלמת את אמונתם של קבוצות מיעוטים ואנשים המסרבים להיכנע לאנרכיה או הטעיה; ולמרות נסיבות, ממשיכים לתת לה' את אשר מגיע לקדושת שמו.

שמואל:

שני הספרים מתעדים את האירועים שהביאו את דוד לכס המלוכה והקימו את הממלכה בכוח הכיבוש; תוך בשורה על ניצחונותיו העתידים של ישו ושיקום כס המלכות של דוד.

מלכים:

מספר על תור הזהב של ישראל, התהילה של ימי שלמה, אשר שלטונו השלו מבשר את המילניום הקרב.

דברי הימים:

מתאר את הקמת פולחן בית המקדש במלואו, ומשלים את תפארתה הלאומית של האומה.

חלוקה מחומשת זו של התיעוד האלוהי (הרי שמגילת רות היא אכן האפילוג של ספר השופטים) מבשרת ברצף את הקמתה העתידית של ממלכת אלוהים. הקבלה זו צופה את ההתפתחויות הבאות:

(1) – ניצחונו של ישו על חטא ומוות מתיר לכל אדם לזכות בירושתו (יהושע).

(2) - חיי הכנסייה הם לרוב התיעוד של אנרכיה וטעיה, התקופה בה רק קבוצות מיעוט זכו להצלחה (השופטים ורות).

(3) ישו ישוב כדי לייסד מחדש את כסו של דוד על-ידי כיבוש (שמואל).

(4) - ישו יפקח על בניית בית התפילה המשותף לכל האומות (מלכים).

(5) - ישו יקים את פולחן המקדש ואת שלטונה התאוקרטי של ממלכת האל (דברי הימים).

בין אם אנחנו מקבלים את ההקבלה או לא, סדר האירועים הכללי כפי שסופרו מבשר על קיום הסדר שבו השלמות בישו תבוסס עלי האדמות.

בעיצומו של האירועים הדרמטיים הגדולים של יום ההווה, לגאולה האישית שלנו יש חשיבות חיונית. מבחינה זו מגילת רות עשויה לתת כיוון ותמריץ.

סקירת המגילה

אדם מבית לחם בשם אלימלך, יחד עם אשתו נעמי ושני בניו, מחלון וכליון, עוזב את הארץ בתקופת רעב והולך לשבת במואב. שם הוא נפטר, ונעמי מחתנת את שני בניה עם שתי נשים מואביות. מחלון מתחתן עם רות, וכליון מתחתן עם ערפה. בעוד כעשר שנים שני האחים מתים, ונעמי, מלווה בשתי כלותיה, מחליטה לחזור לארץ יהודה לאחר שנודע לה כי שפע חזר למולדתה.

בהגעתה לגבולות ארץ מואב היא הציעה שבנותיה יחזרו לארצן ולבני משפחותיהן. ערפה מקבלת את עצתה, ואחרי פרידה מלאת חיבה, חוזרת; אבל רות מתעקשת ללוות את חמותה. הן מגיעות לבית לחם בערך בזמן הקציר, ורות יוצאת אל השדות כדי ללקט שיבולים. האדמה עליה היא מוצאת את עצמה שייכת לבועז, אחד מקרובי המשפחה של אלימלך. לאחר שנודע לו מי היא האישה, בועז מצווה כי תהנה מיחס מועדף ומוודא שדואגים לה במיוחד. כשנודע לה על כך, נעמי זוכה להארה אלוהית בדבר חיי כלתה ומורה לה לחפש את בועז בברית נישואין כפי שמוכתב בחוק. בועז, אשר בתור קרוב משפחה יש לו את הזכות להינשא לרות, מוכן לקבל אותה בתנאי שקרוב משפחה אחר מיחס קרוב יותר יסרב לעשות כך. הוא פונה לאותו קרוב המשפחה, אשר מסרב לקחת את רות ומוותר על זכותו לטובת בועז, על פי המנהג דאז, בשערי העיר בית לחם בפני זקני העיר.

בועז אז נושא את רות לאשתו. היא מולידה את עובד, אשר הופך להיות אביו של ישי, אביו של דוד. לכן, מהמואבייה הזו בסופו של דבר מגיע הגואל של האנושות. זהו סוף המגילה.

ניתוח

ארבעת הפרקים של מגילת רות מחלקים אותה באופן משביע רצון עבורנו, כי הם מתעדים שלבים נפרדים בדרמה של חיי רות.

פרק ראשון: נחישות האהבה

- הבחירה האצילית של רות: היא נדבקת לנעמי בצערה.

 

א. רעב מגרש את אלימלך לגלות. פסוקים א'-ב'

ב. שלוש מכות מוות פסוקים ג'-ה'

ג. נעמי מחליטה לחזור פסוקים ו'-ז'

ד. רות וערפה מחליטות לחזור גם כן. פסוקים ח'-י'

ה. נעמי מזהירה מפני קשיים העומדים בפניהן פסוקים י"א-י"ג

ו. ערפה פונה לאחור, אך רות מסרבת לעזוב את נעמי. פסוקים "ד-י"ח

ז. נעמי ורות עושות את דרכן לבית לחם. פסוקים י"ט-כ"ב

פרק שני: מענה האהבה

- שירותה הנאמן של רות: היא נענית לצרכיה הדחופים של נעמי.

א. רות מלקטת שיבולים בשדה של בועז פסוקים א'-ג'

ב. היחס של בועז כלפי העובדים שלו פסוקים ד'-ז'

ג. בועז מושיט את ידו האדיבה לרות פסוקים ח'-י'

ד. רות מקבלת יחס מעודף פסוקים י"א-י"ז

ה. ההוראות של נעמי לרות פסוקים י"ח-כ"ג

פרק שלישי: בקשת האהבה:

- הפניה הטהורה של רות: היא פונה לעזרתו של בועז כגואל.

א. נעמי מורה לרות לחפש את בועז כגואל פסוקים א'-ז'

ב. הפניה הצנועה של רות פסוקים ח'-ט'

ג. המענה האדיב של בועז פסוקים י'-י"ג

ד. תשומת לבו של בועז כלפי רות פסוקים י"ד-ט"ו

ה. עצתה של נעמי לרות פסוקים ט"ז-י"ח

פרק רביעי: תגמול האהבה

- רות, האישה האהובה, מוצאת שמחה בצאצאיה.

א. בועז מנהל משא ומתן עם קרוב משפחתה של רות אודות נישואיה פסוקים א'-ה'

ב. קרוב המשפחה האלמוני מוותר על רות פסוקים ו'-ח'

ג. בועז מקבל את אחריות כגואל פסוקים ט'-י"ב

ד. נישואין: השמחה האחרונה פסוקים י"ג-י"ז

ה. מלך נולד פסוקים י"ח-כ"ב